מודעה רבה מודיעים אנחנו לכל הקוראים בספר התורה הזה כי בכל מקום שימצאו נזכר שם עכו"ם נכרי או גוי לגנאי הכונה על עובדי אלילים שעומדים במרדם ולא יאבו לדעת את ה' אל אחד בורא שמים וארץ. עליהם נאמרו כל הדברים הרעים בספרותנו. ולא על אומות העולם המאמינים באחדות ואב אחד לכלנו. מכרי שעושה את התורה ז' מצות הרי הוא ככהן גדול (ספרי אחרי מות) ולא רק גזל נכרי אסור אלא שאסור גם לגנוב את דעתו (חולין צ"ד) ואף להטעותו בחשבון אסור (ב"ק קי"ג) ועוד חמור גזל נכרי מגזל ישראל מפני חילול השם (תוספתא ב"ק פ"י) שיש בו נוסף על איסור גזל. וכל התורה לא נתנה אלא לקדש שמו הגדול (תנדבא"ר פכ"ח) ובכל מקום שיש דינים מיוחדים לישראל היינו במקומות שיש לישראל הזכות להתנהג עפ"י דיניהם: אבל במקומות אלו חובה עלינו לשמור חוקי ומשפטי הארץ אשר אנו גרים שם כי דינא דמלכותא דינא וכל אדם בריא בחיובא לאהוב את מלכו ולכבדו. וכבר האריך החתם סופר בח"ס סי' ק"ץ כי אנחנו בני ישראל מחוייבים לאחוז במצוה גדולה הזאת ביתר שאת על כל העמים אשר היא מצוה שכלית ונימוסית ונוסף אצלינו שהיא מצוה שמעית בתורתנו הקדושה כמו שצוה הקב"ה את משה רבינו לנהוג כבוד בפרעה ואליהו רץ לפני אחאב. ואם זה במלכים רשעים עריצים מה עלינו לעשות למלכי חסד ורחמים אשר אנו בני ישראל חוסים בצלם וכרחמי האב על בנו חסים עלינו אין לשוננו ופינו מספיקים להללם על רבבות טובותיהם עלינו. מלכי חסד הללו שומרים אותנו ואת דתינו דנים את דיננו ורבים את ריבנו ולולא מוראה של מלכות וכו' וקל וחומר בן בנו של ק"ו כי חלילה לנו למרות פי גזרתם. ומי כהחכם המלך שלמה ע"ה ההוא אמר אני פי מלך שמור ושלש שבועות השביע הקב"ה את ישראל ואחת היא שלא ימרדו במלכי האומות חלילה (עי' כתובות ד' קי"א), מכל זה דעת לנכון נקל כי כל אשר נכתוב בספר זה ובכל ספרותינו אינו אלא משום דרוש וקבל שכר וכהלכתא למשיחא וכו בכל מקום שימצא בקונטריסינו שמץ מנהו שלא כחקי הקיר"ה הוא רק על דרך זה משום דרוש וקבל שכר או במקום שיש ליהודים הזכות לעשות כפי דיניהם ומחקי הקיר"ה לא נטה ימין ושמאל: המחבר  התנצלות המחבר בספרי שדי חמד חלק הכללים ח"ב (הוא מערכת הוי"ו) כתבתי התנצלות הגאון רב ועצום בהקדמת ספרו מגן האלף וכן כתבתי זאת בחלקים הבאים אחרי כן וכבר נתפרסמו הדברים הצודקים ההם ועתה ראיתי נחוץ להעתיק פה דברי מי שגדול הגאון רב ועצום חתם סופר בחלק או"ח סי' ר"ח שהם תוכחת מגולה למחבר ספר שיהיו מעשיו לשם שמים דוקא ולא לשום פניה זרה ודברים היוצאים מלב טהור כמוהו יכנסו וירדו חדרי לבב. ונזכה שתהיה כל מגמתינו לשמו ולשמה לשם גירוסין גמורים ולא לשום פניה זרה ומחשבה פגולה. בעזרת ה' אשר לו הגדולה: ואלה דב"ק בענין הדפסת ספרים חדשים אומר כל המחבר ספר ומתערב במחשבתו לגדל שמו רבצה בו האלה האמורה במילי דאבות נגד שמא אבד שמא ולא תעשה ידיו תושי' להוציא מחשבתו אל הפועל כי יבואו מבקרי מומין ויחפשו וימצאו מלבד שהוא עובר איסור דאוריתא דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן ולא הותר אלא משום עת לעשות לה' ואם איננו עושה לה' הרי איסורו במקומו עומד ולעומת זה היודע בעצמו כי כל מגמתו לשם השם יתברך להגדיל תורה ולהאדירה ורק מונע בר מפני חשש מבקרי מומין ומלעיגים ומלעיבים במלאכי ה' עבירה היא בידו וכשם שיקבל עונש על הדרישה הנ"ל כן יענש זה על הפרישה אמרו חז"ל עשה דברים לשם פעלן ודבר בהם לשמן ומרגלא בפומי הוא סוף פרק משילין כדסליק ר' אבא אחיכו עליה אמר גולתייכו קשקלי הדור אחיכו עליה ושוב אמרינן שפיר אחיכו עליה מה רצו חז"ל לספר בבזיונו של ר' אבא הוה מצי למישקל ולמיטרי בלי סיפור הלעג הלזה אך מוסר השכל נשמע מזה יען כי סליק ר' אבא התפלל יהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל ואין זה דומה לתפלת רנב"ה שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי אבל הוא יתירה עשה שיאמר מלתא דתתקבל מה לו אם יתקבל אם לא אמור דבריך לשם שמים ועל כן נכשל דמחכו על כל דבריו ועל דרך זה אני מפרש לא תענה על ריב לנטות שלא יהיה כונת המתווכחים בדין בין ריב לריב ובין דם לדם לנטות דעת חברו לדעתו כי מה לי ולו אך יהיה הויכוח להעמיד סברתי ודעתי על פי שכלי באופן מה שחברי טען נגדי אראה במחשבתי אם כנים דבריו אחזור בי ואם לא נראין לי דבריו אני עומד על דעתי ומה לי בכך אם יודה לי או לא כי אין כוונתי לנטות דעתו לדעתי וכן יהיה דעת חברי שכנגדי להעמיד סברתו לעצמו ואחר הויכוח הזה אחרי רבים להטות אבל אותם הרוצים דוקא שחברו יודה לו וכונתו להטות דעת חברו לדעתו אותם שוגים מדרך האמת ונוטים אל הניצוח ויצא משפט מעוקל וגם בתפלת רנב"ה שלא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי לא מיירי ולא נתיירא מהמתכבדים בקלונו ח"ו כי לא נמצאו כאלו בחבורת חז"ל ועוד מה טעם לא חש על כשלון ההלכה עצמה ורק על שישמחו בו חביריו אבל נראה לעניות דעתי על פי ש"ס ב"ב קל"ג ע"ב שהזמין הקב"ה את רבא לרב עיליש שיצילנו משגיאה הרי שרב עיליש כמעט נכשל והקב"ה הזמין לו את רבא והיה שמחה לרבא שזכה להציל את רב עיליש ויותר טוב הי' לרב עיליש אילו זכהו הקב"ה שיעמוד על האמת מעצמו ולא יצטרך להזמנת רבא להצילו ושישמח רבא במצותו וזו היא תפלת רנב"ה שלא אכשל בדבר הלכה ואצטרך שליח להחזירני ושישמחו בי חבירי שזכה להצילני אתה ה' תזכני שאעמוד בעצמי על האמת וכן כל חברי לא נצטרך זה לזה כן נראה לפי עניות דעתי. ע"כ דבריו הקדושים: הנה למדנו כמה צריך האדם להתגבר על יצרו שלא לערב שום מחשבה פגולה כי מלבד גנות הדבר לכוין בעסקו בתורה לדבר אחר בלתי לה' לבדו ודבר זה אסור בכל המצות שחובתינו לעשות רק לשם שמים לעשות רצון יוצרנו ובוראנו יתברך שמו אשר קדשנו במצותיו הנה במחבר ספר נוסף עליו חומרא יתירה שלא יהיה עבריין מן התורה אם לא תהיה כל כונתו לשם מצוה גמורה שעובר על דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרן בכתב כמו שביאר הגאון בדב"ק (עיין בשדי חמד במערכת הדל"ת כלל מ"ד וגם בפאת השדה במערכת הדל"ת שבשדי חמד חלק אחד עשר מה שכתבתי במה שאמרו דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרן בעל פה אם הוא מן התורה ושניהם בדבור אחד נאמרו): ועם כי בחבורי אין מקום להתגדר בו כי אין בו לא חריפות ולא בקיאות כי רק מלאכה ואסיפה בעלמא היא ואין בו חכמה